גזר דין בתיק ת"פ 5419-08

1.       הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בהכרעת דין מיום 13.2.13, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.          
כפי שציין בית המשפט בפתח הכרעת הדין, אין זה תיק רגיל. לא בכל יום מגיע לבית המשפט תיק שבו מורשע שוטר בבעיטה בחלציו של חשוד, בעוצמה שהביאה לריסוק אשך ולכריתתו. מדובר איפוא בשוטר שהורשע בנקיטת אלימות קשה שהביאה לנזק קשה וחסר תקנה למתלונן. 
עוד ציין בית המשפט את הייחוד בתיק, בכך שאחד העדים המרכזיים הוא שותפו של הנאשם לאישום המקורי, אשר הפך לעד תביעה.          
כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם והעד הוזייל שרתו כפרשים ביחידת פרשים דרום. ביום 13.4.08, הם פעלו במבצע לאיתור שוהים בלתי חוקיים בגן יבנה, המתלונן עבד בבניין במקום, ונתפס על ידי הנאשם על גג הבניין. עוד נקבע כי לאחר שהמתלונן כבר הזדהה ונעצר, הנאשם הוריד אותו לקומת הביניים, שם תפס אותו הוזייל, סובב את ידו ותחקר אותו לגבי מעסיקו. באותו שלב בעט הנאשם במפשעתו של המתלונן, בעיטה אשר הביאה כאמור לחבלה חמורה שהצריכה כריתתו של האשך השמאלי.  
בית המשפט קבע עוד בהכרעת הדין, בהתאם לעדותו של אזולאי, כי הוצע למתלונן טיפול רפואי והוא סירב לכך.

2.       טיעוני המאשימה         
המאשימה ביקשה לגזור את הדין לחומרה.        
נוכח נסיבותיו האישיות החיוביות של הנאשם, הפנתה המאשימה לתיקון 113 לחוק העונשין, על פיו יש לנקוט בהליך דו שלבי, בו קודם לכן יקבע מתחם הענישה בהתאם לנסיבות העבירה עצמה, ללא התייחסות לנסיבות האישיות העומדות לזכותו של הנאשם. במסגרת מתחם הענישה, על בית המשפט לקבוע את העונש ההולם לעבירה בהתחשב בערך המוגן, במידת הפגיעה בו, בפסיקה הנוהגת ובנסיבות העבירה.   
המאשימה טענה כי בענייננו, נפגעו שני ערכים מוגנים: הן שלמות גופו של המתלונן והן תדמיתה של המשטרה.        
מידת הפגיעה בשני הערכים הללו היא מידה גבוהה, הן מבחינת הנזק שנגרם למתלונן והן מבחינת העובדה שמדובר בשוטר שהבאיש את ריחה של המשטרה כולה, תוך שימוש באלימות ללא כל הצדקה או צורך.       
המאשימה טענה כי הפסיקה הנוהגת מדברת על ענישה מחמירה לגבי עבירות אלימות שמבצעים שוטרים.   
נסיבות העבירה הן חמורות, כיוון שלא היה שום צורך בנקיטת האלימות כלפי המתלונן, אשר כבר נתפס וזוהה על ידי שני השוטרים.
במסגרת מתחם הענישה יש להביא בחשבון גם את העובדה שבביצוע העבירה נעשה ניצול לרעה של מעמדו של הנאשם כשוטר ושל פערי הכוחות בין הצדדים, כאמור בסעיף 40 ט' (11) לחוק.    
בנסיבות אלה, ביקשה המאשימה לקבוע מתחם ענישה גבוה שבין 16 חודשי מאסר בפועל ל- 36 חודשים.    
בתוך מתחם זה, הסכימה המאשימה כי לנוכח זכויותיו המרובות של הנאשם והעדר הסתבכויות קודמות, יש לנטות לצד הנמוך, אם כי יש להביא בחשבון את התסקיר השלילי והעדר לקיחת אחריות.      
עוד ביקשה המאשימה, להביא בחשבון את הפרמטר של הרתעת הרבים, שהוא אלמנט מחמיר כאשר מדובר בשוטרים הנוהגים באלימות. עיני הציבור נשואות אל בית המשפט, שינקוט יד קשה כלפי שוטרים אלימים.   

המאשימה ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן בתסקיר, בטענה לסתירה בין תוכן התסקיר, המדבר על העדר לקיחת אחריות, לבין ההמלצה לעונש קל בלבד של של"צ.
לבסוף, באיזון הכולל, ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל סביב 24 חודשי מאסר, פיצוי ממשי למתלונן ומאסר על תנאי.